<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ומסתברא ממאי דגרסינן ריש פרק שבועות שתים (שבועות כ' א') דמילתא אגב אורחה קא משמע לן שיום שרואה אדם תחלה ירושלם בחרבנה שיאסור אותו היום כלו בבשר ויין. דתניא איזהו איסור נדר האמור בתורה, הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו, כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, כיום שראה ירשלם בחרבנה אסור. ואמר שמואל והוא שנדר ובא מאותו היום, כלומר שאסר על עצמו בשר ויין יום שמת בו אביו, שמן הדין לא היה אסור בו ביום אלא בעודו מוטל לפניו והוא אסר כל היום כלו, זהו מתפיס בנדר שיאמר יום פלוני או זמן פלוני יהא כאותו היום שמת בו אביו, והשתא חל ומתפיס הנדר החדש שהרי תלה אותו ביום האסור עליו מפני נדר ישן. וכן אם עשה זה מיום שראה תחלה ירושלם בחרבנה שאז אסר אותו יום עליו בבשר ויין, ועכשיו רוצה לעשות מיום זולתו כמוהו הרי שהוא בדבר הנדור ומתפיס, ואמרינן בגמרא (שם ע"ב) כיום שמת בו אביו פשיטא, כלומר שהוא נדור שלא היה אסור לו אלא מפני נדרו. כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם איצטריכא ליה. הא נמי פשיטא, מהו דתימא הואיל וכי לא נדר אסיר כי נדר נמי לאו מתפיס בנדר ההוא, קמ"ל דעד השתא הוה קאי באיסורא דרבנן השתא קם ליה באיסורא דאוריתא מלאו דלא יחל. ולשון הר"ם (פ"ג מנדרים ה"ה) הרי שמת אביו או רבו היום ונדר שיצום אותו היום, ולאחר שנים אמר הרי יום זה עלי כיום שמת אבי או רבי, הרי זה אסור לאכול בו כלום שהרי התפיס יום זה ואסרו כיום האסור לו, וכן כל כיוצא בזה. תוספתא מסכת נדרים פרק קמא (ה"ט) אי זה אסור, האומר הרי עלי שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין כיום שראיתי את ירושלם חרבה וכיום שנהרג בו פלוני אסור, ולא הזכיר עוד.
<h2>דף נד:</h2>
וכן מסתברא בט' באב דבסעודה המפסיק בה שלא יאכל דגים, דאמרינן (נדרים נ"ד ב') הנודר מן הבשר אסור בבשר דגים. והריא"ף ז"ל פסק אותה דנדרים פרק כל הבשר (חולין ל"ז א' — מדפי הרי"ף) משום דממליך עליהו שליחא, ואינו מותר אלא בחגבים בלבד. ותירץ ההיא דאמר מותר בבשר דגים [כשהקיז].
